גדעון ארן

לפניכם סרטון שבו פרופסור גדעון ארן מסביר בערוץ 2 בתכנית פגוש את העיתונות של רינה מצליח את ההבדל בין הטרור היהודי למחתרת היהודית:
קשה לדבר על קבוצה,אין ארגון,היא לא הומוגנית,אלא מבוזרת מאוד ובד"כ עובדת ברמה של זוגות,שלשות – "זאבים בודדים".. כמו כן ניתן בדרך הניגוד לאפיין את המחתרת היהודית אשר היא מסגרת שאיתה ניתן להבין מדוע כונתה "הבחורים הטובים".

לפרטים נוספים צפו בסרטון (גדעון ארן מופיע החל מדקה 36:15):

פרופ' גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:

כבר אמרנו שהריצה נדירה ומגונה; מתברר שכך אף העמידה. אמנם, חלק נכבד מן הלימוד התורני ומן התפילה נעשה בעמידה, אבל עמידה זו איננה מוחלטת כלל, ותכליתה מוגדרת. כל עמידה אחרת נחשבת לסימן של בטלה והתענגות, ולכן יש לגביה סנקציה שלילית.

מאת: גדעון ארן

גרועה במיוחד היא עמידה בפרהסיה, ברחוב למשל, שמזהים בה פוטנציאל עבריינות. לעתים נדירות אפשר לראות חרדי עומד במצב המוכר של הישענות על קיר או על עמוד, כאילו בציפייה למישהו או למשהו. ברחוב החרדי יש תנועה בלתי פוסקת היוצרת רושם של עסקים אינטנסיביים ורציניים מאוד, גם אם חלק גדול מהציבור הזה איננו כפוף למסגרות עבודה ובסדר יומו יש גמישות מסוימת.

על רקע ביקורת הנשמעת לאחרונה גם בחוגים חרדיים בדבר בטלנות הפושה בעולם הישיבות, יש הגורסים שבביטויי הפעלתנות התזזיתית יש משהו מ״העמדת פנים״ או תחליף ריטואלי־נירוטי לעשייה של ממש. מובן שקדחתנות מיוחדת ניכרת לקראת זמנים קבועים המחייבים את הכלל, ובהם כניסת השבת ושקיעת החמה. ההליכה החרדית נדמית תמיד חפוזה ותכליתית. הליכה מפוזרת או איטית, כמו בפנאי, מותרת וכאמור אף רצויה רק בשבת ובחג. בחוגים חרדיים מסוימים גם בימים כאלו נחשב הדבר מותרות שאינם יכולים להרשות לעצמם שהרי בזבוז זמן הוא תמיד על חשבון לימוד ותפילה.

תנועת הגוף החרדית אינה גמישה ועגולה, אלא זוויתית ועוויתית משהו, אף על פי שיש בה רתמיות והיא מרבה לחזור על אותן תנועות גופניות. הדבר בולט הן בשעת תפילה והן בשעת לימוד תורה, כשהחרדי מקפל את גופו באמצע, קדימה ואחורה. או כשהוא מסתובב ימינה ושמאלה על ציר עצמו.

לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופ’ גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.

פרופ' גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:

חרדים ממעטים יחסית לנוע באופן שנהוג להגדירו ריצה: תנועה מהירה בדילוגים ארוכים, ניתוק שתי רגליים מהקרקע והגבהתן, פיזור ידיים, זריקת גוף והטיית ראש.

מאת: פרופסור גדעון ארן

באופן טבעי, גם חרדים, כשאר תושבי הסביבה האורבנית של זמננו, נדרשים לעתים למעבר חפוז מנקודה אחת לשנייה, כמו למשל בחציית כביש סואן או ברדיפה אחרי אוטובוס המאיים לברוח מתחנה. במקרים שכאלה מתייחדת תנועת החרדים במהירות מסוימת עם צעדים קטנים, השארת רגליים קרוב לקרקע, הצמדת ידיים לגוף, יישור צוואר וייצוב הראש.

צופים חילונים אקראיים מתקשים בדרך כלל להישאר אדישים נוכח תנועה משונה זאת. רבים נראים כמרותקים למחזה, משתאים או מגניבים חיוך מלגלג. ממדגם ראיונות עלה כי ריצה חרדית היא ״אירוע״, שמעורר תשומה לב ולעתים קרובות גיחוך.

בפולקלור הירושלמי שמור מקום של כבוד לריצה החרדית, כביטוי של המחר והנלעג וכן גם כדבר המתקשר לביקורת תרבותית פוליטית המופנית תדירות כלפי חרדים: אם אכן הם מסוגלים לרוץ, מדוע לא יתגייסו לצה״ל כשאר הישראלים הממלאים את חובתם האזרחית.

לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופסור גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.

פרופ' גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:

 אבל אסור לראות ולהיראות. בעת הזיווג יש להסתיר את הגוף מהעולם ומעצמו. מעין ניסיון למזער את הנזק שערם עם פריצת גבולות הגוף במגעו עם הגוף האחר. לכן ההקפדה על האפלת חדר ההזדווגות ועל ההתכסות בכלי המיטה. האם יש להעלים את מגע הגופים בגלל קדושתו או בגלל טומאתו?

מאת: פרופ' גדעון ארן

גוף חרדי – פרופ' גדעון ארן

האם את המזוזה שבחדר יש לכסות ואת ספרי הקודש שבחדר יש לסלק, כמו את הגוף והמין, שכן כולם קדושים. או בגלל הגוף והמין, שכן אלו קדושים ואלו טמאים? לזיווג מתלוות ברכות והיטהרות גוף כפולה. לפני האקט הגופני יש ליטול ידיים שלוש פעמים בגלל קדושתו, ואחריו יש ליטול ידיים שלוש פעמים בגלל טומאתו. יש בתופעה הגופנית הזאת שניות של קודש והיפוכו.

יש בה גבוליות: תוך כדי שהגוף מקיים מצווה נעלה הוא מותח את עצמו ומגיע ממש עד סף תהום החטא. הוא מתגרה באיסור החמור, נוגע לא נוגע בנורא מכל. החרב מתהפכת על צווארו: זו האפשרות הקרובה כל כך של משכב אנאלי, או של שפיכה מוקדמת שמושווית למשכב עם אשה נידה. להמשיך לקרוא ←

פרופ' גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:

תשוקה וגעגועים לא מוזכרים בצו החרדי. במקומם יש טכניקה, והרבה אמירות על כוח. בסגנון כוחני דורשים התנהגות כוחנית. מדובר בדיכוי אטום ואלים. והדיכוי אינו רק של בת הזוג, אלא גם של הגבר החרדי עצמו. שם המשחק הוא שליטה. ושליטתו של הגבר מופנית, קודם כל, אל גופו הוא.

מאת: פרופסור גדעון ארן

בפעם היחידה שמופיעים עניינים ״רכים״ כמו חיבוק ונשיקה הם לא באים כביטוי של משיכה או חיבה. אלא כמיועדים לתכלית פונקציונלית – ״להכניע״. יש כאן סתירה פנימית או היפוך טבעם המקורי של הדברים: צריך ״לחבק באון״, ואת זאת יש לעשות שהי פעמים. הסתירה מגיעה לשיאה כאשר דווקא את ״הכלה הסוררת״, כלומר זו שמתנגדת למין הנכפה עליה, צריך לחבק ולנשק ארבע פעמים.

תפיסה חרדית זאת של המין כפרויקט דתי, כמובן זרה לאתוס המערבי המודרני שכבר הטמיע לתוכו אה הציפייה שיחסים גופניים בין המינים יהיו רומנטיים וארוטיים. יותר מפתיע ולא פחות חשוב בהקשתו שהתפיסה החרדית הנוכחית זרה גם לאתוס היהודי המסורתי. כבר במקרא מצטיירת תמונה של אהבה גופנית עתירת מתח ארוטי ורוויה ברגשות רומנטיים. שיר השירים הוא דוגמה נפלאה ומפורסמת לכך. רוח דומה שורה על מקורות קדושים מאוחרים יותר. להמשיך לקרוא ←

פרופ' גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:

טבעי שיש התייחסויות חרדיות לגוף, לצורך תיקון או גינוי, שנעשות בדרך סובטילית יותר. על מיני חריגות ילדותיות מהגוף התקני מגיבים בוגרים בעמדות סמכותיות באמצעות הערות אגב אורחא, שינוי קל בטון הדיבור, מבט ממוקד אך קצר וחולף, מגע יד מרפרף מבלי משים. כל מחווה תמימה של פעוט היכולה להתפרש כמבליעה מיניות גוררת תגובה הורית אוטומטית, מעין רפלקס מותנה.

מאת: פרופסור גדעון ארן

בתרבות הגוף החרדית, כבתרבויות פוריטניות אחרות, בנוגע לעניינים או לאזורים אינטימיים, יש מאגר עשיר של ביטויים עקיפים ומרומזים, שאף על פי כן יכולים להתפרש כחדים וחמורים. כמה ממושגי הגוף מופיעים בשמות קוד, בדרך כלל מהמקורות. ראו הכינוי לשיער הערווה ״זקן תחתון״, הנשמע היתולי על אף שהוא לקוח מהתלמוד הבבלי(מסכת נדה, נב: א).

דוגמה מתבקשת היא כינוייו הרווחים של הפין, ספק שפת סתרים ליודעי ח״ן, ספק שפה יפה ונקייה. זר לא יוכל לנחש ש״גיד״ (sinew) היא מילה נרדפת לפין. יש מגוון ביטויים לתיאור הפין, רובם נתלים במקורות ורוויים במשמעויות מסורתיות, כמו למשל ״אבן הראשה״. השם הנפוץ ביותר לאבר המין הזכרי הוא ״אבר״. בחיוך שובב של מי שמהלך על גבול הלגיטימי, צעירים חדרים מצטטים שוב ושוב מן המשנה (מסכת סוכה, נב: ב) ״אבר קטן לו לאדם, משביעו – רעב, מרעיבו – שבע״.

לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופסור גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.

פרופ' גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:

האיסור על אוננות מלווה בשילוב של אמצעי הרתעה ומניעה דרקוניים. במשך היום גוערים גם בילדי הגיל הרך אם כמקרה נגעה ידם באזור המכושים, ולפני הירדמותם מניחים את ידיהם מחק לשמיכה המורמת עד צוואר ומהודקת לחזה, לבל תוכלנה הידיים לגרות את אברם.

מאת: פרופסור גדעון ארן

הפיקוח על גוף הנערים נמשך לאורך כל הלילה. את אלה הישנים על בטנם מעירים כדי שיחליפו תנוחתם, שמא יתחככו במזרן ויגרמו לקרי לילה. לכל מקרה, עם ההשכמה בבוקר, לפני כל דבר אחר, עליהם ליטול ידיהם בקערית המונחת ליד המיטה ולברך, כי אולי בעורם חולמים נגעו באבריהם ונטמאו. מסיבות דומות משתדלות אמהות להימנע ממגע גופני עם בניהן שמעבר לגיל ינקות (יש טענה שזו הסיבה לכך שנוצר חסך גופני שמפצים עליו במגע בין הפעוטים לאחיותיהם הבוגרות מהם אך מעט).

אוטוביוגרפיה ספרותית של תלמיד ישיבה שפורסמה לאחרונה היא עדות מרתקת לאופי המשטר הגופני החרדי. בריאליזם אמין ומדויק מתוארת שגרת היום (והלילה) במשך חודש אלול בחיי נער בן ארבע־עשרה. מודגשים הממדים החושניים של החיים החרדיים, על מתחיהם האופייניים, כמו הדיסוננס שבין ייעודו של המקווה כבריכת טהרה לבין מראהו וריחו המגעילים.

במיוחד רגיש המחבר לסתירה שבין מטרת העלמת הגוף לבין נוכחותו המתגברת. הוא רואה שדווקא העיסוק האינטנסיבי בדיכוי הגוף מעצים אותו, וניסיונות הטיהור של חלקי הגוף הטמאים לכאורה, דווקא טוענים אותם בפוטנציה דמונית המשתלטת על המאמין ומגרה אוחו לתשוקות אסורות המעוררות אשמה, פחד ושנאת גוף בלתי נסבלת. הגוף החרדי כורע מנטל איסורים, ונעשה טעון עד להתפוצץ בתחושות חטא.

לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופ’ גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.

פרופ' גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:

ע"פ גדעון ארן מתוך כבוד לצנעת הפרט של הנחקרים, לא יוצגו כאן נתונים אתנוגרפיים שנאספו בתצפית משתתפת במקווה, אלא נסתפק בדיווח חלקי על אודות שתיים מתחושותיו של החוקר לנוכח העירום החרדי שנחשף לפניו בפרק זמן קצר.

מאת מאמרו של פרופסור גדעון ארן 

מקווה – פרופ' גדעון ארן

ראשית, עשרות הגופים החרדיים שנראו בעת הביקורים במקווה, אכן יצרו אצלי ואצל צופים אחרים רושם כללי של שונות ביחס לגופים הזכריים המוכרים לנו משגרת החיים הנורמליים כישראלים חילונים.
שנית, לא הייתה תחושה שלעירום החרדי התלווה מתח מיוחד. אכן, נצפתה מזה מסוימת של חיפזון חרדי בעירום, אבל נקל להסבירה במונחי אילוצים של דוחק זמן, ולאו דווקא במונחי צניעות הגוף, למרות שבתשובה לשאלות מרבים לצטט בהקשר זה מ״הלכות לבישת בגדים״ המחמירות בעניין חשיפה. להמשיך לקרוא ←

פרופסור גדעון ארן

צרו קשר עם פרופ' גדעון ארן: דוא"ל: gideon.aran@mail.huji.ac.il במשרד - 02-5883331 בבית- 02-5345801 פקס במשרד - 02-5324339

More Posts

בהחלט מפתיע שבלב תרבות החרדים יש התערטלות ממוסדת. היא מספקת לנו הזדמנות לבחון את גופם מזווית מיוחדת במינה. החרדי נחשף במובן הסמלי והמילולי במקווה, זו בריכת הטהרה היהודית שתיאורה המדויק ופירוט מצוות הטבילה בה מופיעים בהלכה.

מאת: פרופסור גדעון ארן

גוף חרדי – פרופ' גדעון ארן

לפי גדעון ארן הגבר האדוק חייב לטבול במקווה במספר מקרים, כמו לפני צום יום הכיפורים. בשגרת חיי החרדים נהוג לטבול בערבי חגים ובשבתות. חלקם מקפידים על טבילת בוקר יומית, ואף יותר מכך: יש חסידים מברסלב הטובלים כל כמה שעות, או סופרי סת״ם הטובלים בכל פעם שנדרשת כתיבת השם המפורש על גבי קלף, ספר תורה או מזוזה. המקווה נועד לשם טהרה ריטואלית.

אך כמובן הוא ממלא פונקציות נוספות, משניות ובחלקן סמויות. טבעי שהוא משמש להיגיינה, בעיקר בתנאים של מצוקה כלכלית וסטנדרט דיור נמוך שמקשים את הרחצה בבית. המקווה גם ידוע כמקום המאפשר אתנחתא קצרה מלחץ עבודה ומלימודים, וכמובן מפגש חברתי הכולל העברת מידע והחלפת דעות בין בני הקהילה. להמשיך לקרוא ←

פרופסור גדעון ארן

צרו קשר עם פרופ' גדעון ארן: דוא"ל: gideon.aran@mail.huji.ac.il במשרד - 02-5883331 בבית- 02-5345801 פקס במשרד - 02-5324339

More Posts

מאמר זה הוא דיווח מתוך עבודת מחקר שנמצאת בשלבים מתקדמים. יש כאן ממצאים מן השטח שעיבודם לא הושלם, ונתונים שעדיין לא שובצו במערך תיאורטי והשוואתי שלם, לא נערכו סופית ולא סוכמו. זהו חומר גולמי במידה מסוימת, ומכאן גס מיעוט מראי המקום. 

מאת: פרופסור גדעון ארן

הגוף החרדי משתנה בקצב מהיר. ההזדמנות לעמוד על חלקים חשובים מן התופעה ה״מקורית״ כבר הוחמצה. מה שנותר לתצפית הוא אולי בחזקת שריד, מצב ביניים, מציאות ארעית בלבד. כמה מהדברים חולפים ממש לנגד עינינו ומן הסתם ייעלמו בקרוב מן העולם. מכאן חשיבות התיעוד בזמן הנוכחי ותחושת הדחיפות שליוותה את העכורה.

כמובן, אין גוף יהודי אחד, מונוליטי, קבוע. גם אם בזמן מסוים יש גוף הגמוני, הרי ישנם גופים אחרים היוצרים גיוון, ולעתים יריבות או הדדיות. נוסף לכך, במהלך הזמן הגוף מתפתח, ולעתים משתנה דרסטית. אפשר לומר שהגוף היהודי ניצב תמיד מול גוף אחר.

על פי פרופ' גדעון ארן את הגוף החרדי יש לבחון הן במונחי זיקתו לגוף המסורתי ולגוף האורתודוקסי שמהם הוא בא, והן באספקלריית יחסיו עם הגוף הישראלי בן־זמנו. אכן, הגוף החרדי אינו קיים לבדו. חרף מאמצי הבידוד של הקהילה הדתית הרדיקלית מסביבתה החילונית המודרנית, נוצר מגע בלתי נמנע בין שתי התרבויות היהודיות השכנות בישראל. להמשיך לקרוא ←

פרופ' גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me: