תשוקה וגעגועים לא מוזכרים בצו החרדי. במקומם יש טכניקה, והרבה אמירות על כוח. בסגנון כוחני דורשים התנהגות כוחנית. מדובר בדיכוי אטום ואלים. והדיכוי אינו רק של בת הזוג, אלא גם של הגבר החרדי עצמו. שם המשחק הוא שליטה. ושליטתו של הגבר מופנית, קודם כל, אל גופו הוא.
מאת: פרופסור גדעון ארן
בפעם היחידה שמופיעים עניינים ״רכים״ כמו חיבוק ונשיקה הם לא באים כביטוי של משיכה או חיבה. אלא כמיועדים לתכלית פונקציונלית – ״להכניע״. יש כאן סתירה פנימית או היפוך טבעם המקורי של הדברים: צריך ״לחבק באון״, ואת זאת יש לעשות שהי פעמים. הסתירה מגיעה לשיאה כאשר דווקא את ״הכלה הסוררת״, כלומר זו שמתנגדת למין הנכפה עליה, צריך לחבק ולנשק ארבע פעמים.
תפיסה חרדית זאת של המין כפרויקט דתי, כמובן זרה לאתוס המערבי המודרני שכבר הטמיע לתוכו אה הציפייה שיחסים גופניים בין המינים יהיו רומנטיים וארוטיים. יותר מפתיע ולא פחות חשוב בהקשתו שהתפיסה החרדית הנוכחית זרה גם לאתוס היהודי המסורתי. כבר במקרא מצטיירת תמונה של אהבה גופנית עתירת מתח ארוטי ורוויה ברגשות רומנטיים. שיר השירים הוא דוגמה נפלאה ומפורסמת לכך. רוח דומה שורה על מקורות קדושים מאוחרים יותר.
במיוחד בקבלה הימי־ביניימית ובשלוחותיה המאוחרות. ביצירות חכמי ספרד ועוד. באהבה היהודית הקלאסית יש נוכחות לגוף, והוא מתחבר לגוף האחר בהתלהבות ובערגה. בנועם ובמסירות. הסטנדרט המיני והגופני של החרדים הוא תופעה חדשה לגמרי ביחס למורשת הדתית שהחרדים מתיימרים לרשת ולייצג.
לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופסור גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.
פרופ' גדעון ארן
גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.
Follow Me:
